אם את לא מסוגלת לסלוח למישהו...

רק תירגמתי.

אני לא יודעת מי חיברה את הטקסט הזה, ולא רוצה לגנוב את הקרדיט עליו.

הוא חשוב.

לי, לפחות...

אני שונאת את כל הקלישאות על סליחה ומחילה.

אני מכירה כל פתגם, טיפ או דעה רווחת, כי ניסיתי כל כך למצוא תשובה.

קראתי את כל הפוסטים האפשריים בבלוגים המוקדשים לשחרור מכעסים.

העתקתי ציטוטים של בודהה ולמדתי אותם בעל פה - ואף אחד מהם לא עשה את העבודה.

אני יודעת שהמרחק בין ההחלטה לסלוח לבין תחושת הסליחה המשחררת הוא עצום.

אני יודעת.

מחילה - זהו יער עבות בלתי ניתן למעבר לאלו מאיתנו שצמאים לצדק.

רק המחשבה שמישהו יכול לצאת יבש מהמים אחרי כל הרע שהוא עשה מסבה כאב.

אנחנו לא רוצים לשמור על ידיים נקיות, אנחנו רוצים שהן תתמלאנה בדם של מי שפגע בנו כל כך.

אנחנו רוצים תיקו. אנחנו רוצים שהם ירגישו את מה שהם גרמו לנו להרגיש.

עצם הסליחה גורמת לנו לתחושה שבגדנו בעצמינו. ואנחנו לא רוצים להיכנע במלחמת הצדק שלנו.

הכעס בוער בנו ומרעיל אותנו עד לשד עצמותינו.

אנחנו יודעים את זה, ולא מסוגלים לשחרר.

הכעס הופך לחלק ממשי מאיתנו - כמו לב, כליות או מוח.

אני מכירה את התחושה, כשהזעם זורם יחד עם הדם, באותו הקצב.

אנחנו כועסים כי אנחנו חושבים שעשיית צדק תועיל.

הכעס לא מבין שהעבר מאחורינו, והנזק כבר נגרם.

הכעס אומר שנקמה יכולה לתקן את הכל.

לחיות עם הזעם זה כמו לחטט כל הזמן באותו פצע מוגלתי, במחשבה שזה ימנע סימני צלקת.

כאילו האדם שפגע בך יבוא יום אחד וישים לך תחבושת בצורה עדינה ומדוייקת כל כך שלא ישאר זכר לפגיעה.

האמת על הכעס היא זאת: הכעס הוא סירוב להחלים.

זה מפחיד, כי הרי יום יבוא והפצע יגליד, ותצטרכי ללמוד לחיות תחת תאי העור החדשים והלא מוכרים שירקמו במקום.

ואת רק רוצה להחזיר את העור הישן והכעס לוחש לך שכל מה שצריך זה למנוע מהפצע להחלים.

כשהכל בוער בך - המחילה נראית לא אפשרית. היית רוצה לסלוח, כי בראש את מבינה שזו בחירה בריאה.

את רוצה את הרוגע והשלווה שמציעה המחילה.

אנחנו רוצים להשתחרר.

אנחנו רוצים שהמערבולת תפסיק להסתחרר לנו בתוך הראש, אבל נשארים חסרי אונים.

כי הדבר הכי חשוב בנוגע לסליחה שאף אחד לא סיפר לנו עליו הוא: הסליחה לא מתכוונת לתקן שום דבר.

הסליחה היא לא מחק, שיבטל את כל מה שקרה לך.

הסליחה לא תבטל את הכאב שחיית בו, ולא תציעה לך שלווה מיידית.

החיפוש אחרי השלווה הפנימית הוא ארוך ומייגע.

הסליחה היא בסך הכל מה שלא יכביד עלייך במסע הזה.

סליחה פירושה להפסיק לקוות שיהיה לך עבר אחר.

כלומר, ההבנה שהכל חלף ונגמר, ואת הנעשה אין להשיב.

סליחה היא הכרה בכך שאין קסם שיתקן את מה שנהרס.

הייתה סופת הוריקן, וזה לא היה הוגן, אבל את חייבת להמשיך ולחיות בתוך העיר המוחרבת שלך.

שום כעס לא ישחזר את ההריסות - את תצטרכי לעשות הכל בעצמך.

סליחה פירושה קבלת אחריות אישית. לא על ההרס, כי אם על השיקום. זו ההחלטה להחזרת השלווה.

הסליחה אינה טוענת שמי שפגע בנו אינו אשם, או שהוא כיפר על הכל.

הסליחה לא מבקשת ממך לחבב את מי שעשה לך רע או להתיידד איתו.

את פשוט משלימה עם זה שהם השאירו עלייך חותם, ואת צריכה להמשיך ןלחיות איתו.

כשתסלחי - תפסיקי לצפות שמי שהרס אותך יבוא לאחות את השברים.

את תתחילי לטפל בפצעים גם בידיעה שייתכן וחלקם ישאירו צלקות.

הסליחה היא ההחלטה להמשיך ולחיות עם הצלקות שלך.

מחילה היא לא נצחונו של חוסר הצדק.

זה בכלל לא הכיוון שלה.

המחילה היא יצירה של צדק אישי.

היא ההחלטה לקום ולעמוד שוב על הרגליים ולהפסיק לסבול בגלל העבר.

הסליחה היא ההבנה שהצלקות שלך לא יגדירו לך את העתיד.

סליחה - אינה פירושה שנכנעת.

סליחה - משמעותה שאספת את השברים שלך ואת מוכנה להמשיך הלאה.