כמה מילים על סבל

כולנו סובלים.

גם מי שיש לה הכל, גם מי שאין לה כלום.

ומי שלא סובלת ממש עכשיו – תסבול עוד מעט, כשהיא תגלה שלא נכנסה משכורת בזמן, שרימו אותה, שאהוב ליבה לא אוהב אותה, או שהלכו לה עם נעליים מלוכלכות על ריצפה נקייה.

הסבל קיים.

וגם בסוף נמות.

כולנו.

אז לכמה סבל ניתן להשתלט על השנים שעוד נותרו לנו?

אני לא אומרת שקל, או שבעצם הרוב טוב.

לפעמים הרוב רע.

ולא תמיד זה בידיים שלנו.

מה שכן בידיים שלנו – הוא כמה אנחנו מאפשרות לעצמינו לסבול.

כי לא חייבים לקחת את ההרגשה הזו לכל מקום ובכל זמן.

ואם את ממש סובלת עכשיו, פני קצת זמן גם לאושר.

נגיד, בחמש-עשרה הדקות הבאות תהיי מאושרת.

נתחיל בקטן ונראה עד כמה אפשר להרחיב את זה.

סבבה?